ייצוג בבית הדין הרבני

 

כתובה

 
ממש סמוך לחופה ובטרם עריכתה חותם החתן המיועד על כתובה. הכתובה מנוסחת וקבועה מראש למעט סכום הכתובה שעליו מחליט החתן, כאמור.

אגב כך יצוין כי הצדדים מחליטים האם להשמיע את הסכום בפני הקהל וכן איך תיראה הכתובה.

הכתובה באה כדי למנוע גירושין פזיזים, למעשה נחתמת על ידי הבעל כדי "שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה", כלומר: לאחר שהצדדים נשואים הרבה זמן, והבעל מואס באשתו "סתם" כי הזדקנה, הרי שבמקרים כאלה יהיה בחייב בכתובתה, ולא רק. בכתובה קיימות התחייבויות של הבעל כלפי אשתו: כבוד, הוקרה, מזונותיה, פרנסתה, בגדיה ואף מתחייב הבעל לחיות עמה חיי אישות.
 
 

אם הבעל לא יעמוד בהתחייבויותיו אלה, הרי שהוא יהיה חייב בכתובת אשתו.

 
בימים עברו, כאשר פרנסת האישה הייתה תלויה בגבר הרי שהכתובה גם הבטיחה את פרנסתה לאחר פטירתו מן העולם..
 
הואיל והכתובה כתובה בשפה הארמית הרי שחובה בטרם חתימתו של החתן על הכתובה להסביר לו היטב את תוכנה – כך על פי ההלכה. גבר שלא הוסברה לו הכתובה עליו הוא חותם יכול בהחלט לטעון בשעה שהוא נתבע לכתובה – כי מעולם זו לא הוסברה לו ובכך יכול שתהיה לו עילה לביטול הכתובה מטעם זה בלבד.

במשך שנים רבות לא היו עושים שימוש בכתובה ואולם – לאחרונה החלו נשים רבות לתבוע את כתובתן בעיקר כאשר האיש שאיתן נתפס בבגידתו ובמקרים כאלה, אכן פוסקים כתובה לטובת האישה.
 
ייצוג בבית דין רבני
 

ואולם – במקרים רבים בהם האישה, בוגדת בבעלה או מורדת מאישות וממלאכות הבית והדבר מוכח – הרי שהאישה לא תהיה זכאית לכתובתה.

למרבה הצער, נעשה שימוש רב בכתובה לצורך מינוף נישולו של הבעל מרכושו – ובמקרים כאלה קיימת הכבדה על הליך הגירושין והדבר גורם נזקים בעיקר לילדים של הצדדים.

למרות שחוק יחסי ממון מפריד את הכתובה מענייני הרכוש שבין הצדדים – גוברת הפסיקה על פיה בית הדין הרבני לא ישית על הבעל גם חלוקה ברכוש על פי חוק יחסי ממון וגם תשלום מלוא הכתובה.

 

האם בתי הדין הרבניים הם לטובת הגבר?