כאשר הורים נפרדים ומוצאים עצמם בקונפליקט הורי גבוה, הילדים אינם רק עדים למאבק – הם הופכים לזירה שלו. לא הגירושין עצמם הם שפוגעים בילדים, אלא הקונפליקט המתמשך, חוסר הוויסות והקושי של ההורים להפריד בין הסכסוך הזוגי לבין האחריות ההורית.
חשוב להבחין בין מחלוקות טבעיות המאפיינות הורים גרושים רבים לבין קונפליקט הורי בעוצמה גבוהה. בעוד ויכוחים נקודתיים ניתנים לפתרון, קונפליקט גבוה הוא דפוס כרוני של עוינות, חוסר תקשורת עניינית ורצון מתמיד להוכיח מי צודק. במצבים אלו, הילדים נלכדים בין שני עולמות ומתקשים לבטא רגשות, לשמור על נאמנות לשני הוריהם ולחוות יציבות רגשית.
מחקרים וניסיון מצטבר מלמדים כי הגורם המזיק ביותר לילדים אינו עצם הפרידה, אלא המאבק המתמשך בין ההורים. ילד שנדרש לבחור צד, להעביר מסרים או לחוש אשמה על אהבתו לשני הוריו – משלם מחיר נפשי כבד, לעיתים לטווח ארוך.
עשרת כללי הזהב להתמודדות עם קונפליקט הורי גבוה
- הילד אינו שליח ואינו בורר
אין להשתמש בילדים כאמצעי תקשורת בין ההורים. גם שאלות שנחזות כתמימות עלולות להציב את הילד בעמדת דיווח ונאמנות. כל מידע, תשלום או עדכון חייבים לעבור ישירות בין ההורים. שיתוף הילד בפרטים, גם מתוך דאגה לכאורה, עלול להיחשב מעורבות רגשית פסולה. - זמני שהות אינם פרס או עונש
קשר עם הורה אינו כלי משמעת. מניעת קשר או איום בקיצור זמני שהות פוגעים בילד ועלולים להיתפס כהתנהלות מנכרת. זמני שהות קבועים ויציבים מעניקים לילד ביטחון וצפיות ברורות, ללא תלות במערכת היחסים בין ההורים. - שיח ענייני בלבד, לא רגשי
בקונפליקט גבוה, שיח רגשי כמעט תמיד מוביל להסלמה. התקשורת צריכה להיות קצרה, עובדתית וללא פרשנות אישית.
במקום האשמות – הצגת עובדות. בתי המשפט ואנשי המקצוע יודעים לקרוא בין השורות. - תיעוד שקט ומקצועי
יש לתעד הפרות, התכתבויות ואירועים רלוונטיים באופן מסודר. עם זאת, אין לאיים בתיעוד ואין להשתמש בו ככלי לחץ. תיעוד שקט שומר על אמינות ומונע הסלמה מיותרת. - אל תגררו את הילד לזירה המשפטית
ילדים אינם צד להליכים. אין לשתף אותם בדיונים, בהחלטות או בהכנה לפגישות עם אנשי מקצוע. ילד “שמדבר משפטית” מזוהה במהירות, והדבר פועל לרעת ההורה המעורב בכך. - אל תסלימו כדי ש״יבינו אתכם״
הנחה שלפיה הסלמה תמחיש את חומרת המצב היא שגויה. בתי המשפט אינם בוחנים מי התחיל, אלא מי מצליח לעצור. הורה שאינו מווסת, גם אם טענותיו מוצדקות, נתפס כחלק מהבעיה. - קבעו שגרה והיצמדו אליה
יציבות, חזרתיות ועקביות הם עוגן מרכזי עבור הילד. שינויים תכופים בלוחות זמנים ובכללים משדרים חוסר מסוגלות הורית. שינוי נדרש – יש לתאם מראש ולאפשר לילד זמן הסתגלות. - הימנעו מדיבור שלילי על ההורה השני – גם לא ברמז
ילדים קולטים מסרים לא מילוליים. מבטים, אנחות או שתיקות טעונות פוגעים בילד ומעמיסים עליו רגשות אשמה. תגובה ניטרלית ומווסתת מגנה על הילד יותר מכל הסבר. - פנו להתערבות מקצועית מוקדם
הדרכת הורים, תיאום הורי או טיפול אינם כישלון אלא אחריות. סירוב עקבי להתערבות מקצועית נתפס כחוסר שיתוף פעולה ונכונות לפעול לטובת הילד. - זכרו: אתם נבחנים כל הזמן
כל התנהלות נבחנת דרך שאלה אחת – האם היא משרתת את טובת הילד או את המאבק בין ההורים. הורה חזק אינו זה שנלחם יותר, אלא זה שמצליח להישאר יציב.
מתי נכון לפנות לעזרה מקצועית
כאשר מופיעים סירוב לקשר, חרדה ממעברים, תקשורת הורית בלתי אפשרית, הפרות חוזרות של הסכמים, קשיים התנהגותיים אצל הילד או ניסיון שיטתי להרחיקו מההורה האחר – זהו סימן ברור שיש צורך בהתערבות מקצועית.
שאלות נפוצות
האם מותר לשאול את הילד מה קורה בבית השני?
שאלות כלליות כן. שאלות מכוונות או חקרניות – לא.
מה לעשות בהפרות חוזרות של זמני שהות?
לתעד, לנסות פתרון ענייני, ובהיעדר שינוי לפנות לייעוץ משפטי. הפרה נגדית פוגעת בילד ופוגעת גם בעמדת ההורה.
מה עושים בחשד לניכור הורי?
לתעד התנהגויות קונקרטיות, להימנע מתגובות יתר ולא לפעול לבד. טענות לא מבוססות עלולות לפעול כבומרנג.
סיכום
הורות בקונפליקט גבוה היא אתגר משמעותי, אך אינה גזירת גורל. המטרה אינה לנצח את ההורה האחר, אלא לשמור על הילד, על הקשר עמו ועל יציבותו. הילד צופה ולומד כיצד מבוגרים מתמודדים עם קונפליקט – והדוגמה ההורית היא בעלת משמעות.
התעלמות מהאמור לעיל וראיית צורכי ההורים והסכסוך מעל לראשם של הילדים כמוהו כגזר דין מוות – כך ממש – על נפש הילדים שתינזק בנזק שיכול להיות בלתי הפיך.